בדבריה התייחסה ולדמן לתקווה שהדור שלה הוא האחרון שעומד במוות של ילדים באירועים כמו ה-7 באוקטובר. לפי ולדמן שיח של נקמה או ניצחון מתייחס גם להגדרה הרחבה של לא להשאיר אף אחד מאחור, להתחתן, להקים בתים ומשפחות, ולנטוע עצים. גלית דיברה גם על השעון שהיא נושאת – שעון שעצר מלכת בשעה 19:00, השעה האחרונה ששמעה משהו מבנה אריאל ב-7 באוקטובר.

ולדמן התייחסה למות בנה ואמרה שהוא נהרג בקרב מתחת לעץ זית בקיבוץ – דבר שמעמיד בניגוד מושלם את פעילות הארגון למתקפה האכזרית של חמאס.

בנוסף, ולדמן אמרה שהיא לא רוצה לדבר רק על הבן שלה ושיבחה את הגבורה של כל כוחות הביטחון באותו יום שהגנו בגופם על האזרחים.

לאחר מכן חברי הארגון ביקרו בתערוכה המרגשת ״6:29 – מחושך לאור״ של המוזיאון שמפגישה בין המבקרים לעדויות של נשים אמיצות וצילומים מצמררים של זיו קורן מה-7 באוקטובר. התערוכה עוסקת גם בערבות הדדית ובנייה של עתיד טוב יותר מתוך הקושי.